החלטה בתיק ע"א 4507/05
|
ע"א בית המשפט העליון בירושלים |
4507-05-א'
26.6.2005 |
|
בפני : אשר גרוניס |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. נקה חימיקלים (1952)בע"מ 2. אגיס הפצה ושיווק (1989) בע"מ עו"ד ר' לוטי עו"ד ר' כהן |
: סנו מפעלי ברונו בע"מ עו"ד ד' גילת עו"ד י' אסטרייכר עו"ד ה' מורן-צ'רני |
| החלטה | |
1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 20.3.05. בפסק הדין נתקבלה תובענה שהגישה המשיבה נגד המבקשות. בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקשות נטלו את עיקר האמצאה בפטנט של המשיבה למיכל חומר חיטוי לאסלת בית שימוש. כן נדחתה טענת המבקשות כי הפטנט הוא חסר תוקף בשל העדר התקדמות המצאתית. הסעדים שניתנו בפסק דינו של בית משפט קמא לטובת המשיבה הם צו מניעה האוסר על המבקשות לייצר ולשווק את המוצר המפר. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשות לאסוף את כל המוצרים המפרים שנמכרו על ידן לגורמים סיטונאיים או קמעונאיים ושטרם נמכרו לצרכן הסופי. בנוסף לכך נתן בית משפט קמא צו, בהתאם לסעיף 183(ד) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, המורה למבקשות להכין דו"ח מפורט מטעמן בנוגע למוצרים המפרים שיוצרו ונמכרו, שבו יפורטו, בין השאר, הכנסותיהן של המבקשות והוצאותיהן בנוגע למוצרים המפרים. יוער, כי פסק הדין בו עסקינן הינו פסק דין חלקי והוא נוגע רק לשאלות הפרת הפטנט ותוקפו ולחלק מן הסעדים שנתבקשו ולא לשאלת הנזק, שנקבע כי תידון מאוחר יותר. ביום 14.4.05 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות לעיכוב ביצועו של פסק הדין. עם זאת, נקבע כי הדו"ח נשוא צו החשבונות יופקד בידי בא כוחן של המבקשות עד להכרעה בערעור. עם הגשת הערעור הגישו המבקשות את הבקשה דנא, בה הן עותרות לעיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי עד להכרעה בערעור.
2. הפטנט נשוא המחלוקת, שהוגש לרישום ביום 12.2.88, הינו, כאמור, מיכל חיטוי לאסלה. מיכל זה תלוי על גבי דופן האסלה באמצעות מחזיק. בתוך המיכל מצוי סבון מוצק. הדחת המים באסלה גורמת להמסת חלק מהסבון המצוי במיכל וכתוצאה מכך לשחרור תמיסת החיטוי יחד עם המים. החידוש בפטנט, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, איננו בעצם השימוש במיכל חיטוי התלוי על דופן האסלה, אלא בפיתרון שהפטנט נותן לבעיה של העדר אפשרות להשתמש בחומר חיטוי צבעוני בשל חשש להכתמת דפנות האסלה, וכן לבעיה של המסה מהירה מדי של חומר החיטוי. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי עיקר האמצאה בפטנט של המשיבה הוא במניעת התופעה של הכתמת האסלות על ידי שימוש בעקרון הנדסי אותו כינה "עקרון ההיקוות" (הכוונה היא להיקוות טיפות המים האחרונות במיכל). זאת, ללא צורך ב"מתקן סיפון" מיוחד, שהוספתו כרוכה בעלויות נוספות. המוצר של המבקשות, המיוצר על ידי המבקשת 1 מאז שנת 2001 ומשווק על ידי המבקשת 2, משיג אף הוא את התוצאה של מניעת הכתמת האסלה באמצעות שימוש בעיקרון ההיקוות וללא שימוש ב"מתקן סיפון". על כן הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המוצר של המבקשות נוטל את עיקר ההמצאה בפטנט של המשיבה.
3. טענתן המרכזית של המבקשות הינה כי בית המשפט המחוזי פירש פרשנות מרחיבה מדי את הפטנט של המשיבה, משום ש"עקרון ההיקוות" לא צוין במפורש בתביעת הפטנט, ועל כן לא היה מקום לקבוע כי הוא חלק מעיקר ההמצאה בפטנט. עוד טוענות המבקשות, כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ובסופו של יום הן יזכו בערעור יהיה קושי להעריך את היקף הפיצויים לו הן תהיינה זכאיות, וכן צפוי קושי בהחדרת המוצר שלהן בחזרה לשוק. טענה נוספת של המבקשות הינה כי אם צו המניעה וצו האיסוף שהוצאו על ידי בית המשפט המחוזי לא יעוכבו, תיגרם פגיעה בלתי הפיכה במוניטין שלהן. המשיבה טוענת, לעומת זאת, כי המבנה ההנדסי של הפטנט מחייב את היקוותן של טיפות המים האחרונות במיכל וכי כל בעל מקצוע היה מבין זאת. לכן, כך גורסת המשיבה, לא היה צורך לציין זאת במפורש בתביעת הפטנט. המשיבה מוסיפה וטוענת כי משנותרו כשנתיים ושמונה חודשים בלבד עד לפקיעת תוקף הפטנט יש לאפשר לה ליהנות מבלעדיות בשוק בתקופה זו. אם ביצועו של פסק הדין יעוכב לא תוכל המשיבה, לטענתה, ליהנות מבלעדיות זו לאור פרק הזמן הצפוי עד להכרעה בערעור. עוד מציינת המשיבה, שבתום פיתוח המוצר על ידי המבקשת 1, קיבלה האחרונה חוות דעת בנוגע לאפשרות שהמוצר שפותח על ידה מפר את הפטנט של המשיבה. חוות דעת זו לא הוצגה בפני בית משפט קמא ולטענת המשיבה המבקשות לקחו על עצמן את הסיכון שהמוצר שלהן הינו מוצר מפר.
4. סבורני, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות לעניין צו המניעה שנתן בית המשפט המחוזי אך לא לעניין צו האיסוף (באשר לצו החשבונות נענה, כאמור, בית המשפט באופן חלקי לבקשה לעיכוב ביצוע). נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין על ידי ערכאת הערעור הינה כי משניתן פסק הדין, אין הגשת הערעור מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כלל זה חל גם בתחום דיני הפטנטים (ראו, בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' ברקמן (לא פורסם)). לאחר בחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנא לא מצאתי כי בענייננו קיימת הצדקה לסטות מן הכלל האמור. באשר לסיכויי הערעור, הרי על פני הדברים אין עסקינן במקרה בו ניתן לומר שהסיכויים ברורים לכאן או לכאן. אף לעניין מאזן הנוחות, לא מצאתי כי אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב וערעורן של המבקשות יתקבל, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור ולו על דרך פיצוי שיהא שווה ערך להשבת המצב לקדמותו. בהקשר זה יש לזכור, כי עד לתום תקופת הפטנט נותרו כשנתיים ושמונה חודשים בלבד. לאור מורכבות העניין ועומס העבודה המוטל על בית משפט זה קיימת אפשרות כי ההכרעה בערעור לא תיפול עד למועד בו יפקע תוקפו של הפטנט (חודש פברואר 2008). בנסיבות אלה, דעתי היא כי יש ליתן משקל מסוים, אם כי לא מכריע, לכך שאם יעוכב ביצוע פסק הדין, ייתכן שהמשיבה לא תוכל ליהנות מהמונופול בפטנט אותו פיתחה, אף אם ערעורן של המבקשות יידחה (השוו: בש"א 165/94 רובינשטיין נ' עין-טל (1983) בע"מ (לא פורסם);Minnesota Mining & Manufacturing Company v. Johnson & Johnson Limited [1976] RPC 671). זאת ועוד, העובדה שהמבקשות הזמינו חוות דעת בנוגע לאפשרות שהמוצר שלהן מפר את הפטנט של המשיבה (חוות דעת שלא הוצגה בפני הערכאה הדיונית) מצביעה על כך שהן נטלו על עצמן את הסיכון, שהמוצר בו הן עוסקות הינו מוצר מפר ושייאסר עליהן השימוש בו.
5. סיכומו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. עם זאת, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה להפקיד התחייבות עצמית לפיצוי המבקשות על הפסד הרווחים שייגרם להן מהיום ועד למתן פסק הדין בערעור, אם ערעורן יתקבל (לעניין פיצוי על אובדן רווחים כתוצאה מפסק דין בו ניתן צו מניעה, שנהפך בערכאת הערעור, ראו, ע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' ציבה-גייגי לטד (לשעבר ציבה לטד), פ"ד כט(1) 597). התחייבות עצמית זו תופקד עד ליום 3.7.05. היה ולא תופקד ההתחייבות כאמור, יעוכב ביצועו של פסק הדין החלקי. עם זאת, הואיל ולא ניתן לשלול את האפשרות שהערעור יתקבל והואיל וביצוע צו האיסוף עלול לפגוע במוניטין של המבקשת, מעבר לפגיעה הכספית הישירה, נראה לי שיש להימנע מביצוע הצו האמור. יצוין, כי הערכה של פגיעה במוניטין הינה קשה במיוחד בנסיבות דוגמת המקרה דנא. זאת ועוד, גם אם יידחה הערעור בסופו של דבר, הרי המשיבה תפוצה בדרך כלשהי על הנזק שנגרם לה אף לגבי מוצרים של המבקשת שטרם נמכרו לצרכן הסופי בתקופה שלאחר מתן פסק דינו החלקי של בית משפט קמא. למען הסר ספק יובהר, כי תחולתו של הצו, שניתן לפי סעיף 183(ד) לחוק הנ"ל, הינה עד ליום המצאתה של החלטה זו למבקשות. שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח יחול לפי תוצאות הערעור.
ניתנה היום, י"ט בסיון תשס"ה (26.6.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|